הלידה הראשונה של מלי היולדת והנפש בלידה הגיגים לגבי אפידורל

הלידה הראשונה של מלי
היולדת והנפש בלידה

הגיגים לגבי אפידורל

הטלפון מצלצל, זה של היולדות...
זה תמיד מתחיל ככה, למעט הפעמים שהבעל הנרגש דופק על דלתנו בשבת או חג...

טוב, כבר חיכיתי לשיחה הזו, אחרי הכל היא כבר עברה את התאריך, כמעט בשבועיים, וכלכך מצפה כבר.

"הלו? שרית עדי... רציתי לעדכן אותך, שיש לי צירים, בערך כל חצי שעה, לא כלכך כואבים, אני בנתיים עובדת על איזה פרוייקט שאני ממש רוצה לסיים לפני הלידה... נהיה בקשר"

"טוב, אל תשכחי לנשום כמו שתרגלנו, את יכולה גם להגביר את כמות הצמחים שאת לוקחת, וכשאת מרגישה שהגוף שלך נדרש אל הציר, תתחילי להשתמש בתנוחות שלמדנו, לקידום והקלה... ותעדכני! אה, אל שתכחי לשים מוסיקה טובה, ו: ת-ה-נ ו!!

צחוק קטן של היולדת.

איזו מתיקות של לידה ראשונה.

איך נוצר סיפור לידה?

בעיני, החוויה של היולדת היא סיפור הלידה, איך שהיולדת מספרת את הלידה שלה...

סיפורי הלידה שאני כותבת בתור תומכת, הם לא הסיפור האמתי. הסיפור האמתי הוא שלך, של כל יולדת ויולדת, והסיפור יכול להשתנות גם, בהתאם לזמן שעבר, לתהליכים שהיולדת עברה (עיבוד חווית לידה, התבגרות, לידה נוספת), גילוי פרטים נוספים מהנוכחים האחרים שהיו בלידה.

בלידה הזו למשל, הסיפור שאני חוויתי, שונה מהסיפור איך שהבעל מספר אותו, ושונה מסיפורם של אנשי הצוות... והיולדת עצמה.

היולדת חוותה לידה באווירה טובה, אין לה התלבטות לגבי ההחלטה האם כדאי או לא כדאי לקחת אפידורל בלידה, וגם תומכת, חוץ מהכאבים שחוותה לפני האפידורל, יתר הלידה הייתה חוויה טובה וחיובית.

עדיין קצת קשה לי להעלות פרטים מחדר הלידה... גם אחרי שנים וגם שזה בלי שום סימן מזהה, אני מרגישה שמה שקורה שם הוא כלכך אישי, מקודש, פרטי. זאת הסיבה שגם אין לי תמונות משניה לאחר הלידה עם היולדות והתינוקות, אני אוהבת למשוך כל רגע מהזמן הזה שמעל הזמן והמקום, לתת כמה שיותר לבד ביחד להורים המאושרים, או ביחד איתי במקרים שזה מה שהיולדת צריכה...

מלי התמודדה באמת יפה עם הצירים, וגם בעלה...

דיברנו כל שעה או שעתיים, היא הסיחה את דעתה כמה שיכלה... נכנסה לאמבטיה, ניסתה תנוחות והרפיות,

עד ש... לא יכלה יותר לבד.

הם יצאו לבית החולים, לאחר בדיקה, שגילתה כי מלי הגיעה ל"פתיחה של חמש" (כל הכבוד!) הם התחילו קבלה לחדר לידה ואני יצאתי לכיוונם... מלי ביקשה לקבל אפידורל.

הגיגים לגבי אפידורל יש הרבה...

אני באופן כללי חושבת שכדאי לדעת כמה שיותר לעומק את היתרונות והחסרונות (והסכנות), להכין את עצמך כמה שיותר ללידה, להתמודדות עם מאמץ הלידה, עם צירי הלידה, ואני חושבת שכמה שאישה תיפתח ותאפשר לעצמה להגיע למקומות עמוקים לפני הלידה, וכמה שהיא תתאמן יותר על תרגילי ההרפיה והנשימה, כך היא תוכל להתמודד יותר בהנאה ולאורך יותר זמן בלידה עד האפידורל או בלעדיו לגמרי, אין סוף למחקרים שמוכיחים שכל התערבות בלידה, וגם האפידורל, מגדילים ומגבירים את הסיכוי להתערבויות נוספות כגון חתך חיץ/ ואקום/ ואף לידה קיסרית בעקבות סיבות שונות שאין כאן המקום להרחיב. מאידך גיסא כמו שכתבתי, סיפור הלידה הוא חוויית היולדת בלידה ולכן ברגע שאשה מרגישה שהיא רוצה אפידורל, שכרגע מה שהיא הכי צריכה זה לנוח/לישון/לא להרגיש את הכאב, ברגע שההתמודדות נהפכת לסבל ויוצאת מהמקום של חיבור לגוף ולבורא, של התמודדות עם אתגר... שם אני מברכת את האפידורל, והגבול דק, אך כל יולדת רשאית וצריכה להחליט על גופה, כל אישה יודעת לקחת את ההחלטות הכי נכונות בעבורה בעצמה, גם אם לצוות/ למלווה/ לבעל נראה אחרת...  וכן ראיתי גם פעמים שהאפידורל היה כמו קסם שאפשר ליולדת מכווצת להרפות ולפתע הפתיחה התקדמה פלאים והתינוק נולד בנחת, ללא ירידות דופק או התערבות נוספת...

אבל לא במקרה הזה.

הלידה התקדמה יפה, בקצב נחמד ללידה ראשונה, בקצב שמאפשר לנח, ולדבר, ולחוות כל מיני רגשות של רגעים אחרונים טרום אמהות... הדופק גם היה טוב. עשינו הרבה תרגילים (כאלו שאפשר בעזרת מלווה בלידה עם אפידורל), הרמות וסיבובי רגליים, ישיבה על כרית המדמה כדור פיסיו, שינוי תנוחה מישיבה לשכיבה על הצדדים השונים, שמרנו על אגן דינמי, מאפשר... עשינו הרבה רפלקסולוגיה ועיסויים לשמירה על זרימת הדם, הרבה שיחות והרפיות, במיוחד ברגעים של חשש שצף, ונרגע שוב... שמנים לקידום, לחיצות...

הלידה התקדמה לה, הפתיחה התקדמה לה, הראש ירד לו...

תודה לה'.

עד לרגע שבו הרגישה מלי לחץ, לא כאב אבל לחץ, כמובן שהלחץ היה בשיאו של כל ציר, סימן שהתינוקת הגיעה, אבל מלי חוותה רק את את הלחץ, ובנחת המיילדת הכינה את החדר לקבלת הלידה.

אני... אני חוויתי מספר דברים בליווי לידה זו, בהיותי בחודש שביעי להריוני הרביעי...

א. חוויתי שוב את ההבנה עד כמה יש צורך להעמיק בהכנה ללידה, עד כמה יש צורך לגבש תפיסה חיובית לגבי תהליך הלידה ותפיסה מאמינה ובוטחת בעצמי, בגופי, בה', עד מה צריך להתמודד בכלים רגשיים עם הפחד מהלידה ופחד מכאב או כל רגשות חסומים וחוסמים אחרים...

ב. חוויתי את היופי שבתודעה חיובית של היולדת, הרבה יותר חשוב מהנתונים הרפואיים של הלידה (היה/ לא היה חתך, לקחה/ לא לקחה אפידורל, ילדה בכריעה/ בשכיבה).

אני יכולתי לחוות אכזבה, או סימני שאלה מרובים לגבי תהליכים שקרו בלידה, וההשפעה שלהם על המשך מהלך הלידה, על לידות הבאות ורצפת האגן בכלל, על האמונה שלה ביכולת הגוף שלה...

והיא? היא שמחה בלידה שלה, בתינוקת שלה. ישתבח הבורא. ואני חושבת שבדרך מיוחדת כלשהי הלידה הזו לא החלישה את אמונתה בתהליך וגוף (אפילו שהשתמשה באפידורל וקיבלה התערבות רפואית,מה שהיה מאד יכול להחליש מישהי אחרת שמסתכלת בעין ביקורתית על הדברים הנ"ל)  אלא להפך, חיזקה אותה.

ראיתי גם מצבים הפוכים, כמעט נסים רפואיים שהתרחשו בלידה, חסדים גלויים... והיולדת? מאוכזבת מאיזשהו רצון שהיה לה ולא התגשם.

גם אני כך בתור יולדת, וגם את, אנחנו חוות את הדברים בצורה שקשורה לרמת הידע שלנו, לתת מודע שלנו, לחוויות שעברנו בעבר, לסיפורי לידה אחרים, לציפיות שלנו...

וזה בדיוק התסריט, של סיפור הלידה, מה אני היולדת חוויתי בלידה?

אחת התפילות שלי, השאיפות שלי, זה שאצליח בתור יולדת וגם בתור מלווה להתחבר בעין טובה לכל תסריט שה' קבע עבור כל לידה ולידה, ולחוות אותה כחוויה הכי חיובית ונכונה ומדויקת בכל רגע, גם אם אני (או היולדת) רציתי או דמיינתי תסריט אחר.

ע"י הכנה מעמיקה ללידה, ותמיכה נכונה בלידה אני חושבת שיש סיכוי גבוהה בהרבה לחוות רגשות כאלה, חיוביים, מחוברים, על ידי התמודדות עם כלים שרוכשים לפני הלידה, כלים של הרפיה, של אמונות מחזקות, של תנועה, ושל עבודה משותפת עם התומכת ו/או בן הזוג ברצונות של היולדת, במקום הרגשי שהיא רוצה להיות בו, בדברים שהיא רוצה יזכירו לה, בכוחות שלה... אפשר לראות פלאות ושמחה בלידה, בעזרת השם.