לידה של אם בישראל /מעמד הר סיני
בס"ד
יהיו לרצון אמרי פי
באחת השנים, כשחזרה בתי הבכורה אמונה שתחיה מהגן, היא סיפרה לי שהן
לומדות על מתן תורה.
אני אחת שמתמוגגת מהתיאורים והסיפורים שחוזרים איתם מהגן. לי לא היה את
זה בילדות, והיא הראשונה שלי.
בשבילי זה עוד לא נדוש, ואני מקווה שזה יישאר כך תמיד.
בקיצור, הילדה מספרת לי על הר סיני שנהיה כולו פורח, דשא, פרחים; איך
הוא, העניו מכל ההרים, זכה שרק עליו תינתן התורה. אני כבר עם דמעות בעיניים, ואז בא
משפט המחץ: היא מצמידה את האצבע לפה: "שששש...ששש, בשעה שנתן הקב"ה את
התורה לישראל ... עוף לא פרח, ציפור לא צייצה אלא העולם שותק ומחריש..."
אימאל'ה! שקט אמתי. לא נראה
לי שבדורנו אנחנו מכירים דבר כזה...
כתומכת לידה ומדריכת הכנה ללידה אני מדברת הרבה על הנושא של מעמד
הלידה. נוסף על כל ההכנה שכדאי לעשות בצד הפיזי והרגשי, אנחנו, בנות העם הנבחר,
זוכות למעמד נוסף, עליון, מעמד רוחני יהודי, וברוך ה' אני גם זוכה לחוות אותו עם
היולדות שוב ושוב בלידה עצמה.
לפעמים, לקראת הלידה ממש, חווים את הנקודה של ברקים וקולות, מעל הדעת.
הנשמה ממש פורחת בכל ציר, הקולות של הלידה, העילפון של הבעל, הרעידות, השיא... ואז
עם ישראל מתחנן: "דיי אנחנו לא עומדים בזה. ה'! תעשה שנצליח לקבל את התורה,
תעזור לנו!" והוא עוזר...
לפעמים העולם באמת שותק ומחריש: דממה, אל תגעו בי, אל תעזרו לי, שקט,
דמעה מתגלגלת על לחי, נשמה יורדת עכשיו...
הפגישה עם ה' שבלידה היא לא תמיד כמו שהיינו מצפות להרגיש, למשל כרוממות
ברגע תקיעת השופר בימים נוראים או ברגע של
השתפכות הנפש בהדלקת נרות שבת. לא, היא לא נקייה ואסתטית במיוחד, אף פעם לא כמו
שציפינו או תכננו, אבל אם אנחנו זוכות, היא הכי-הכי בעומק, בעצם הנשמה, כי העניין
של המפגש עם ה' בלידה הוא האפשרות להתבטל, אבל באמת, לא כמו שתכננתי, לא כמו
שרציתי, לא נוח, לא קל (לא מתקדם?), לא אפשרי בכלל - בלעדיך, בורא עולם. זה מעל לדעת
ומעל לטבע, והמדהים הוא שה'מעל לטבע' הזה הוא ממש בטבע כי זה קורה בכל יום ובכל
שעה שנשמה גדולה יורדת לעולם, עוד נשמה לקראת הגאולה השלמה...
ואתן יודעות מה, בעיניי זו מתנה ממש מדויקת מה' שאנחנו הנשים עוברות
את התהליך הזה, כי חוויה עצמתית כזו משאירה רישומה בכל הרבדים של הקיום של האישה,
ודווקא האישה שכמעט תמיד מתעסקת בחומר, בגשמיות, בתכל'ס, היא שזוכה להיות במעמד
הזה שבו החומר הופך לשותף מוחלט לתכלית הבריאה, קיום עם ישראל והמלכת ה' בתחתונים.
שנזכה שהתינוקות היקרים שלנו יגדלו להיות
בבחינת ספר תורה חי, ימליכו את ה' ויגלו אורו בעולם.
שנזכה שכל הלילות שאנחנו קמות לילדים המתוקים יהיו בבחינת תיקון ליל
שבועות שלנו.
שנזכה לשמוח בתורה באמת, ובאימהות באמת,
ולחוות את העיקר כעיקר, במתיקות ובשמחה. אמן!!!!!!
תגובות
הוסף רשומת תגובה